כללים למשתמש בעורך המפה

דף זה מרכז את הכללים למיפוי הנהוגים באתר. הכללים נמצאים בהתאמה מתמדת ולכן יש מקום להעלות הצעות לשיפור ותיקון בפורום ממשק עידכון המפה

מיפוי דרכים ושטחים שאין לציבור גישה אליהם

אין למפות דרכים ושטחים שאין לציבור הכללי גישה אליהם (בתשלום או לא). זה כולל מחנות צבא, מפעלים, חניה פרטית של בית משותף, ומקומות אחרים המגבילים את הרשאים להכנס לתחומם.

הערות:

• ניתן ואף רצוי למפות חניונים, גנים לאומיים ואתרים אחרים המאפשרים לכל הציבור כניסה בתשלום.
• ניתן ורצוי למפות כ"טיילת" את הדרכים במקומות שיש לציבור הרחב גישה ללא כלי רכב, כגון אוניברסיטאות. תוכנת הניוט תימנע משימוש בדרכי "טיילת" אלא אם לא ניתן להגיע ליעד בדרך אחרת. כל שניתן לבצע ניווט "מדלת לדלת" אל אתרים באוניברסיטאות ומהם.

סוגי הדרכים במפה

"סוג כביש" משפיע על הצגת הכביש בממשק הניווט והעידכון.

• כביש מהיר - כביש רב מסלולי שמהירות הנסיעה המותרת בו לפחות 90 קמ"ש
• בין-עירוני - כביש בין עירוני ראשי רב מסלולי או בן ספרה אחת או שתיים שאינו כביש מהיר
• בין-עירוני משני - כביש בין עירוני בן שלש או ארבע ספרות (למעט כבישים רב מסלוליים) שאינו כביש מהיר או כביש בין עירוני
• מחלף - נתיב או קטע חיבור שבין כבישים בצמתים מורכבים ומחלפים
• רחוב ראשי - כביש מרכזי בשטח בנוי (בדרך כלל רב-מסלולי) או דרך גישה לישוב
• מדרחוב - רחוב בו תנועת כלי רכב והולכי רגל מעורבת או רחוב ללא מדרכה (לדוגמה "כביש משולב")
• דרך עפר - דרך שאינה סלולה המתאימה גם למכוניות רגילות
• דרך 4x4 - דרך שאינה סלולה המתאימה רק למכוניות עם עבירות גבוהה
• רחוב משני - כביש אחר למעבר מכוניות
• טיילת - דרך למעבר הולכי רגל ואופניים בלבד

לדוגמה:

• כביש הערבה (90) אינו "כביש מהיר" למרות שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש כיוון שיש בו (עדיין) רק מסלול יחיד בכל כיוון נסיעה
• כביש 443 יסומן ככביש "בין עירוני" ולא ככביש "בין עירוני משני" כיוון שיש בו מספר מסלולים בכל כיוון
• רוב סמטאות כרם התימנים בתל אביב יסומנו כ"מדרחוב" עקב העדר מדרכות
• חניון פרטי שהציבור הרחב לא יכול לחנות בו, אך מותר להולכי רגל לעבור דרכו יסומן כטיילת

סוג הדרך יקבע על פי המותר לציבור הרחב. למשל, אם הכניסה ברכב למוסד אקדמי מותרת רק ללומדים ולעובדים במקום, ואילו הציבור הרחב יכול להכנס רק ברגל, הדרכים במוסד יסומנו כ"טיילת".

מיפוי דרכים מוגבלות לתחבורה ציבורית, לשעות היממה, ימי השבוע וכדומה

מיפוי הדרכים יתאים את עצמו לאפשרויות הניווט של התוכנה. כל עוד אין תמיכה מובנית לניווט עבור תחבורה ציבורית:

• דרך המותרת לתחבורה ציבורית בלבד לא תופיע במפה, או תופיע כ"טיילת" אם יש בה מעבר להולכי רגל
• דרך בה יש כיוון נסיעה המותר לתחבורה ציבורית בלבד וכיוון נסיעה שני המותר לכל רכב תופיע כדרך חד כיוונית, על פי כיוון הנסיעה המותר לכל רכב

כל עוד אין תמיכה מובנית להגבלת נסיעה או כיוון נסיעה על פי שעות היממה וימי השבוע:

• דרך או כיוון נסיעה המותרים לכל רכב בחלק משעות היממה יחשבו כאפשריים לנסיעה ברכב אם הם מותרים לנסיעה ברוב שעות היום. ("יום" במשמעות של שעות האור של היממה)
• דרך או כיוון נסיעה המותרים לכל רכב בחלק מימי השבוע יחשבו כאפשריים לנסיעה ברכב אם הם מותרים לנסיעה בכל ימי החול
• אחרת, הדרך או הכיוון לא יחשבו כאפשריים לנסיעה ברכב, בדומה לדרך או כיוון השמור לתחבורה ציבורית

מתי לפצל דרך דו-כיוונית לשתי דרכים חד-כיווניות

נהוג לפצל כבישים רב מסלוליים או שדרות בהם יש מרחק רב בין הנתיבים בכל כיוון.

• פיצול של כביש עשוי לתרום לדיוק הניווט ולמנוע יצירת "כבישי רפאים" כתוצאה משגיאות ה-GPS.
• מצד שני, פיצול עשוי לבלבל את קורא המפה, במיוחד בצמתים ובתוך ישובים. בנוסף, ריבוי כבישים מפוצלים מגדיל את המפה ומכביד על ביצועי תוכנת הניווט.

על מנת להעריך את הצורך בפיצול רצוי לבחון את שכבת נקודות ה-GPS של הכביש. אם אין הפרדה ברורה של הנקודות לשני מסלולים, אלא מופיע מסלול רחב אחד, רצוי שלא להפריד את הכביש. גם אם יש הפרדה ברורה, רצוי לשקול את התועלת שבפיצול מול הנזק שבמפה מסובכת יותר. לפעמים יש צורך לפצל דרך לדרכים חד כיווניות על מנת ליצג נכון את איסורי הפניה בצומת מורכב.

מיפוי שמות נתיבים במחלפים

מטבע הדברים, רוב המשתתפים הפעילים בעידכון המפה מכירים את האיזור שהם ממפים ומעדכנים. יש לכך, כמובן, השפעה מצויינת על האיכות של המפה. אבל כאשר מדובר בנסיעה במחלפים, הידע שלהם עלול לבלבל את מי שלא מכיר את האיזור.

לדוגמה, אם נהג כזה רואה שעליו לפנות ב"יציאה ל-40 צפון", קשה לו לדעת האם עליו לצאת ביציאה שכתוב עליה "פתח תקווה 40" או לחפש יציאה אחרת לכביש 40? רק נהג שמכיר את איזור המרכז ידע שאם הוא נוסע על כביש 1, זו היציאה המבוקשת, ואם הוא נוסע על כביש 5, יש לחפש יציאה אחרת.

כמובן שיש לכללים של החברה הלאומית לדרכים השפעה על המבוכה של נהג באיזור לא מוכר. השילוט במחלפים מציין את מספר הכביש אליו פונים ועיר או שתיים אליהן ניתן להגיע בכיוון זה, אך לא מציין כיוון התנועה (צפון, דרום, מזרח או מערב) כפי שהיה לציין במפה.

כך או אחרת, שלטי ההכונה במחלפים הם החיבור הטוב ביותר בין תוכנת הניווט למציאות על הכביש ולכן עלינו להשתמש בהם בשמות הנתיבים שבמפה. למשל:

"ל-40 פתח תקוה" או "ל-5 אריאל הרצליה"

במאמץ לא גדול אפשר לעדכן את רוב המחלפים במפה של הפרויקט ובכך להפוך אותה, לפחות בהיבט זה, לטובה אף יותר מהמפה המסחרית.

מספר הערות על הניסוח הזה:

• מספר כביש היעד הוא קצר יותר וחשוב יותר, ולכן יופיע במפה לפני שם עיר היעד, למרות שבשלטים שם העיר מופיע בדרך כלל לפני מספר הכביש
• שם הנתיב צריך להתאים לשילוט. למשל, אם בשלט מופיע רק "איילון צפון" ללא מספר כביש או שם עיר יעד, אז שם הנתיב יהיה בהתאם: "ל-איילון צפון"
• השמות מתחילים ב"ל-" בלבד ומאפשרים בכך הצגה טובה של תוכן השלטים

בדרך כלל, השילוט עם שם עיר היעד מופיע פעמיים - במרחקים של 1500 ו-500 מטר לפני הפניה. לפעמים יש שילוט עם שמות ערים נוספות במרחק של 1000 מטר לפני הפניה. כצפוי, הכללים לא נשמרים כשאין מרווח מספיק בין מחלפים סמוכים.

מיפוי ומתן שמות לדרכים לא סלולות

כיום אפשר למפות מספר סוגים של דרכים לא סלולות:

• דרך עפר: דרך לא סלולה שעבירה לכל סוגי הרכב
• דרך 4X4: דרך שעבירה לרכב 4X4 בלבד.
• טיילת: דרך שעבירה להולכי רגל וררכבי אופניים בלבד.

לא לשכוח לסמן את הדרכים כדו-כיווניות (אלא אם אינן כאלו).

כאשר ממפים דרכים לא סלולות, יש לשקול את התועלת שבהקלטת הכביש. לא כל דרך עפר שקיימת בשטח ראוייה להקלטה. רצוי להקליט רק דרכים אשר סביר להניח שישמשו גם אחרים. דוגמאות לדרכי עפר ראויות למיפוי הם:

• דרכים שהם שבילים מסומנים (ומופיעים במפות סימון שבילים)
• דרכי עפר מסומנות ביערות קק"ל או פארקים בהם יש כניסה לרכב
• דרכים שמובילות ליעדים אליהם אין גישה בדרכים סלולות

כללים למתן שמות לדרכים לא סלולות

• יש להמנע ממתן שמות שאין להם עדות בשטח
• שבילים מסומנים יקראו לפי צבע הסימון ושם האזור או האתר הקרוב. למשל "אדום - הר כרכום" או "אדום - בקעת צין"
• לשביל ישראל אין צורך להוסיף את צבעי הסימון כל עוד הקטע איננו גם חלק משביל מסומן אחר. אפשר להוסיף לשביל ישראל שם שמציין את האזור. לדוגמא "אדום - שביל ישראל - נחל כסלון" או "שביל ישראל - לטרון"
• רצוי להמנע ממתן שם כדוגמת "מוביל לחרבת ...." או "הדרך ליער...". מכיוון שאין חיצים על המפה, שם כזה אינו אומר באיזה קצה של הדרך נמצא היעד. את שם היעד אפשר לתת לקטע קצר של הדרך שהוא הקרוב ביותר ליעד
• גם השם "ללא שם" הוא מיותר. במקרה ואין לדרך שם רצוי להשתמש בשם "דרך עפר" או "דרך 4x4"
• כל עוד הסימון של דרכי 4X4 איננו מובדל באופן ברור מדרכי עפר אפשר לתת לדרכים אלו את השם "4X4" כדי להדגיש את ההבדל בעבירות, אך אין על כך הסכמה.

מיפוי דרכים חסומות זמנית

רצוי להמנע ממחיקה של דרכים החסומות זמנית על מנת שלא לאבד את הצורה, הסטטיסטיקה ואת המשתמשים שמיפו אותן. בנוסף, הדבר מאפשר החזרה מהירה של הדרך לשימוש מבלי צורך למיפוי מחודש.

על מנת למנוע שימוש בדרכים אלו לניווט רצוי להפוך אותן (זמנית) לסוג "טיילת".

אפשר גם לנתק אותן מהדרכים הסמוכות על ידי יצירת פיצול בדרך בסמוך לצומת ומחיקת קטע החיבור קטן שנוצר. שיטה זו דורסנית יותר ומסובכת יותר ולכן רצוי להשתמש בה רק אם סימון הקטע כטיילת עלול להוות הטעיה משמעותית של המסתכלים במפה.

מיפוי נתיבים בצמתים

באופן כללי, צמתים צמתי "+" או "T" שאינם כוללים נתיבי פניה, עדיפים מבחינת פשטות המפה והוראות הניווט ויש לשאוף לשמור על פשטות זו. עם זאת, רצוי להוסיף נתיב פניה לצומת אם הדבר משפר באופן משמעותי את איכות הוראות הניווט או את מהימנות המפה.

במיקרים הבאים יש לשקול הפרדת נתיב, אבל אין חובה לעשות זאת:

   * אם ההפרדה בין הנתיב לשאר הנתיבים באותו כיוון נעשית על ידי קו הפרדה רצוף שמתחיל במרחק של 50 מטר ומעלה ממרכז הצומת. במקרה זה יש חשיבות להקדים את הוראות הניווט לפניה לנתיב ו/או את הוראת ההשתלבות ביציאה מהנתיב.
   * אם יש הפרדה ברורה של נקודות ה-GPS בין נתיב הפניה ושאר הנתיבים והמרחק בין הנתיב לשאר הנתיבים עולה על 30 מטר. במקרה זה חשיבות הנתיב היא במניעת יצירה של כבישים חדשים סביב הצומת.

אם לא התקיים אף אחד מהתנאים האלו, אין להוסיף נתיבי פניה.